משמעות הז'אנר הספרותי הדתי
יש ז'אנרים ספרותיים שהוכשרנו וחונכנו להכיר ולפרש בצורה נכונה.
אז כשניצבים מול סרט מצויר, או רומן רומיאו ויוליה, אפוס נפוליאון לא אמיתי, או סצנה מגוחכת מקומיקס של באטמן, אנחנו יודעים להבדיל בין אהבות בלתי אפשריות ובלתי סבירות מהמוזיקה והייצוגים של התיאטרון וה ז'אנרים אמנותיים עם בגרות נוכל לזהות את מאמר המערכת האידיאולוגי בחדשות היומיות ולדעת להפריד בין לוחמנות פוליטית לעובדה המצוינת ואנחנו תמיד שופטים בתוכניות ריאליטי המפרידות בין הפנטזיה, הייצוג התיאטרלי לתחרות לא אמיתי, מתוזמר במלואו כדי להשיג קהל ולגרום למחלוקת.
אפילו במאה החמישית שלפני ישו, למעט בבודהיזם, לא הייתה כל תנאי לתחושת הרוח כחלק מחיי אלמוות.
אז התקבלה המבנה הזה על ידי היוונים שההוגה שלהם סוקרטס יצר בספר שכתב תלמידו אפלטון את מושג הרוח שהפך למונח נשמה לנוצרים בספר פאידו.
הבעיה הגדולה ביותר של דתיים היא לא זו. אבל הבעיה המרכזית הגדולה והיחידה היא שהנוצרים יאמינו במיתוס תיבת נוח מבלי להפריד בין ז'אנר המיתולוגיה, להאמין שדניאל שרד בגוב האריות, מיתוס נוסף, להאמין שהים האדום נפתח לקראת מעבר העברית. אנשים, מיתוס אחר.
זה לא נכון להאמין בז'אנר ולא בשיעור התנ"ך דרך המיתוס, אנחנו מאמינים באגדה של סנטה קלאוס שמתחפש לזקן עם המתנות, כולם נהנים ואנחנו מוציאים טריליוני דולרים על המסיבה הזו בכל רחבי העולם. העולם, אבל לנו כמבוגרים יש את היכולת להפריד בין מיתוס למציאות ועדיין לקום בדמות הלא קיימת של משפחת סנטה קלאוס ואהבה וסולידריות אוניברסלית ביום חג המולד, למרות שאנו יודעים שאף אחד לא יודע איפה סנטה קלאוס גר, ההודעה נשארה,
זו צריכה להיות התנהגותו של הנוצרי מול הסטיות הפנטסטיות של התנ"ך כז'אנר ספרותי, מילוליות שצריך להדגיש בצורה רציונלית, לא כמו ילדים קטנים שמאמצים את סנטה קלאוס, ולכן המסר של ישו צריך להיות גדול יותר מהמיתוס שהומצא. , תפסיקו להיות פסיכופטים ותתבגרו
Nenhum comentário:
Postar um comentário