הפך לקהל באיצטדיון או לקרקס

רוברטו דה סילבה רושה, פרופסור באוניברסיטה ומדען המדינה

הפך לקהל באיצטדיון או לקרקס

ספרים באתר Amazon.com

אנשים שאוהבים תחרות נחשבים למשגשגים, והכל התחיל בתפיסה מוטעית ענקית מהתפיסה שתחרות מייצרת תוצאות חיוביות.

יכול להיות, אבל באיזה מחיר?

כדי לייצר מנצח אחד, אנחנו צריכים שכל שאר אין ספור המתחרים יהיו מפסידים, זה עבור מדינה, עבור צבא, עבור חברה, עבור תאגיד, עבור משפחה שלא מצפה שרק אחד מבני המשפחה יהיה ניצחון אמיתי, האם רוצה שכל ילדיה יהיו מוצלחים מאוד, אי אפשר לפצות על כישלון של כל אחד אחר מילדיה על ידי הצלחה עצומה של רק אחד מהם.

אנו ממשיכים לעודד את גיבורי האנושות, מבלי להבין את הנזק העצום שמייחד אחד מהאחרים גורם במוחם של המפסידים, האלמוניים, זו הסיבה שאנו רואים את גרמניה ממשיכה לייבא עובדים טורקים מאז שנות ה-76, כי צעירים גרמנים מעדיפים להיות מובטל מאשר התפקידים שהחברה הגרמנית שמרה לתפקיד של מפסידים, מפסידים, מפסידים, הם: שרברבים, מכונאים, אספני אשפה, טבחים, לבנים, נגרים, נגרים, מלצרים, נהגים, חובשים, בכל מקרה; כולם: הקברנים, והאלונקות, אלה שגורמים לחברה לעבוד בלי לראות ולהכיר; כגון: שוערים, שליחים, סבלים, מוטובויים, שליחים; אלה שגורמים לחברה להיות: נוחות, ניקיון, ניקיון, סדר, בריאות, מזון ואספקה, רווחה ופנאי.

רבים מהמקצועות הבזויים הללו מקבלים לפעמים שכר גבוה מאוד, יותר ממקצועות שאינם ראויים בעיני החברה, אבל מי שיש לו את האומץ להתאמן ולהתמודד עם דעות קדומות יכול לקבל חיים נוחים ושלווים מאוד מבחינה כלכלית, כל עוד הוא לא שם לב. לדעת חברת השפע.

הטירוף החברתי הזה לקח אותנו לקצה השני של החיים החברתיים; איפה מה שאנשים חושבים על מה שאנשים אחרים חושבים; ומה אנשים חושבים שהאחר חושב שהם חושבים; אז בסופו של דבר הם חושבים מה שאחרים חושבים שהוא חושב; והמשחק הזה ממשיך לדחוף אנשים לתחרות שקטה שבה אפילו מועמדי מפלגה פוליטיים הם אובייקטים למחלוקת על מעמד חברתי; הוא רוצה לדעת אם המועמד שלו טיפש יותר ועני יותר מהמועמד שלי, כי מי שעוקב אחרי המועמד שלו הוא אדם נחות מבחינה מוסרית, אינטלקטואלית, כלכלית ואתית; כל האחרים הם יריביי; וכל דבר יכול להיות זירה של מחלוקת על מעמד חברתי: קבוצת הכדורגל שלי שאני מלווה עדיפה על השנייה; העיר שבה נולדתי עדיפה על העיר שבה נולד השני; המדינה שלי עדיפה על האחרת; הגזע השני נחות מהמוצא האתני שלי, אז תחרות גורמת יותר נזק מתועלת לציוויליזציה.

כמה זמן אנחנו הולכים להעריץ תחרות כגירוי חברתי לאנושות? שיתוף פעולה, לא תחרות זה מה שאנחנו צריכים.

Roberto da Silva Rocha, professor universitário e cientista político