אוטיזם של מלחמות, או מלחמה אוטיסטית

אוטיזם של מלחמות, או מלחמה אוטיסטית

במהלך 8 השנים הקצינים, או, כמעט רשמיים, מהמלחמה בווייטנאם, או בווייטנאם, אנו שומעים וראינו רצף של נרטיבים ושינויים במדיניות העיתונאית המלחמתית.

עד מהרה הפנטגון, המעוניין בתדמית הציבורית, בדעת הקהל וביעדים האסטרטגיים של אותו קונפליקט, התפתח בהדרגה למדיניות של שליטה על מידע, בדיוק כאשר אנשים ואזרחים בעולם התרבותי והמערבי עשו תנועות חברתיות ברחובות של עולם, עם כמה אג'נדות, כמו: סדר היום של רוקן רול, סדר היום של היפים, סדר היום לזכויות שחורות, סדר היום לזכויות נשים, סדר היום הסוציאליסטי וסדר היום של המלחמה הקרה.

זה היה שנות השישים, אפילו לא ידענו מה יקרה בשנים שלאחר מכן, עובדות נהדרות ואפמריס: כיבוש חלל, מירוץ חלל בין ברית המועצות לארצות הברית; מהפכה קובנית; משבר טילים בקובה וטורקיה; מהפכות צבאיות ודיקטטורות שמאל וימין ב: סלזר בפורטוגל; פרנקו בספרד; פלישת צ'כוסלובקיה; מלחמת קוריאה; דיקטטורה צבאית בברזיל; דיקטטורה צבאית בצ'ילה; דיקטטורה צבאית בארגנטינה; יום כיפור, מלחמה בישראל; משבר נפט מספר אחת; מהפכה תרבותית בסין; יצירת הסכם Warsaw ונאט"ו; שמאל תנועות גרילה מהפכניות במקסיקו, צ'יאפס; בקולומביה; בברזיל; בוונצואלה; באנגולה; במוזמביק; אפרטהייד בדרום אפריקה; פסטיבל רוק בוודסטוק; בדיקות אטומיות רבות באטמוספרה, מחתרתית ואוקיאנית; התרחבות גזעית בארצות הברית.

עידן מלחמת המחלוקת לחוות דעת הקהל החל, שם תיאורטיקני התקשורת וכמה מדעני פוליטי החלו בטעות תיאוריה לגבי הכוח הרביעי המיוחס לתקשורת, במיוחד לעיתונים וטלוויזיה; העיתון של וושינגטון פוסט מילא תפקיד גיבור בשערוריה הפוליטית הגדולה ביותר בהיסטוריה הפוליטית של ארה"ב, שערוריית הריגול המפלגתית נגד המפלגה הדמוקרטית במלון ווטרגייט; והטלוויזיה שימשה לראשונה לראשונה כאסטרטגיה במערכת הבחירות בין המועמדים ג'ון פריצג'רלד קנדי ​​וריצ'רד מילס ניקסון לנשיאות ארה"ב, עם ויכוחים חיים בין שני המועמדים, ועם ניצחון בפחות מ- 0, 5% לטובת קנדי ​​בבחירות של צירים עם חוקתית בארצות הברית.

לאחר תמונות הטבח של LAI שלי בדרום מזרח אסיה, התמונות הגולמיות של הוצאות להורג בכיכר הציבורית, הטיפול שניתן לחיילי ויטקונג על ידי ארה"ב מעולם לא הוכר במעמד חיילים טופל כאל קבוצת גרילה; הלחצים וההפגנות הציבוריות היומיומיות החלו ברחובות ובכיכרות ארה"ב, החברה החלה להתנגד למטרות המלחמה בווייטנאם, לאוס, קמבודיה, עם התמיכה החומרית של סין וברית המועצות לווייטקונג.

אז המלחמה העלילתית נלחמה באוכלוסייה ובתקשורת האמריקאית, והממשלה הפסידה, נראה שלעולם לא בתולדות האנושות, היעדים האסטרטגיים לטווח הארוך שנקבעו בסכסוכים נתפסים באותה צורה: על ידי פוליטיקאים, הצבא והאוכלוסייה; והתקשורת מתריסת בצורה כזו שה- HeadReaker מקבל יותר ויותר כמו צעצוע קוביית הקסמים, זה נראה כמו משחק שחמט, וזה נראה כמו שילוב של בעיות הומניטריות, סניטריות, יהירות וולידדה., שפתם של התקשורת אף פעם לא ניטרלית, ובוחנת עובדות מבודדות פה ושם, כפוצץ בבית ספר, קרב אבוד או הרווח בעל חשיבות קטנה של השלכה כללית, הסטטיסטיקה בצד אחד של המלחמה לעולם לא נסגרת עם מספר הצד השני של היריב, הם נראים שתי מלחמות נפרדות, וכמה, שכל אחת מהן מכריזה ומגזימה את דיווחי האכזריות של האויב, ומכריזה על ניצחונות יוצאי דופן, הכותרות מתמקדות במצוינות של טכנולוגיית הנשק, בכוחם של מנועי רכב צבאי, מספר התחמושת והמשאבות, רקטות, חיילים, הישגי שטחים, נראה שהכל עובר מהחלטה במהירות בעוד כמה ימים, אחרי כמה עשורים של קונפליקטים סגורים הכל הופך למציאות הגולמית של טעויות, חוסר האומללות והחשיבות הקטנה ביותר של כלי נשק, שגיאות טקטיות נחשפות בהדרגה, נחשפים תבוסות, הגזמות, רצפים רפואיים, פסיכיאטריים, הרס חומרי, נדל"ן, הרס נדל"ן של תשתיות, הפרעת הכלכלה, הרס משפחות, דור היתומים, הושחת פיזית, סוף סוף אנו שוכחים שנונכנו במלחמת המספרים ובמלחמת העובדות האמיתיות, ולעולם לא נצא מהתחתית של מכתש של שקרים שהוא מלחמה אמיתית.

Roberto da Silva Rocha, professor universitário e cientista político