דמוקרטיות
כל כך הרבה פלישות והפלות של ממשלות אנטי-דמוקרטיות היו המאבק הבינלאומי העיקרי של ארה"ב להבטחת משטרים דמוקרטיים בעולם כנכס החשוב ביותר של הציוויליזציה, של האנושות, הנחשב וניתן כטוב עליון רב-תרבותי, בין-זמני, בינלאומי, בין-דורי, שאין עוררין עליו, בלתי נתון למשא ומתן, בלתי ניתן לערעור.
זה לא ממש ככה.
בת כמה הדמוקרטיה?
שאלה לא נכונה.
כמה סוגי דמוקרטיה יש?
הדמוקרטיה הראשונה נוצרה במערב על ידי התרבות היוונית בעיר אתונה, עיר תאומה ויריבה של העיר היוונית האחרת ספרטה.
כשהיוונים יצרו דמוקרטיה, ארגון זה של ממשל ושליטות באמצעות מוסדות דמוקרטיים היה שונה מאוד מהעיצוב הנוכחי של סוגי הדמוקרטיות הנוכחיות.
פירוש השם דמוקרטיה ביוונית הוא דמו = שכונה, קראציה = ממשלה. דמוקרטיה היא השלטון של השכונה, של היישוב, שלטון מבוזר, מבוזר, מבוזר, שלטון מקומי, ישיר שבו מקבלי ההחלטות היו המקומיים שמחליטים בעצמם ברחוב או בכיכר, ביוונית, באגורה, הנושאים המנהליים והפוליטיים ברחוב ללא לשכות, ללא פרלמנט, ללא מפלגות, ללא סגנים וללא סנאטורים.
כדי להשתתף באסיפות הדמוקרטיות היה צורך לעמוד בדרישות להכללה באזרחות יוונית, שהיו: להיות יווני, להיות גבר, בעל הכנסה מינימלית, לא להיות שפחה, לא להיות זרה ולא להיות אישה.
על ידי אי הכללת אנשים שאינם מוסמכים, יש לנו: 50% מהאוכלוסייה היו נשים, חיסול מיני של מגדר; עבדים היו 25% מהאוכלוסייה; העניים היו עוד 40%.
סך הכל: מחצית מהעבדים היו נשים, מחצית מהעניים היו נשים, כל המודרים מהשתתפות דמוקרטית יהיו 80% מהאוכלוסייה המודרת מהדמוקרטיה.
המיתוס הראשון של דמוקרטיה הוא שהתרגום של המונח דמוקרטיה אינו שלטון העם, התרגום מיוונית לדמוקרטיה הוא שלטון של הרחוב המקומי; במקום השני רק 20% היו משתתפים בהחלטות האגורה.
מהם הפורמטים של המערכות הדמוקרטיות הנוכחיות?
בבריטניה צצו האגודות הראשונות שהפכו למפלגות הפוליטיות של ימינו, כמו מועדוני העשירים, שהיו בית הלורדים, והבית התחתון, בית הנבחרים. הם הפכו למפלגות פוליטיות נוכחיות.
בתקופת האימפריה הרומית, היה סנאט רומי עם ייצוג עממי ומובחר הסנאט הרומי היה שיטה רפובליקנית שהייתה הרבה יותר משתפת ומייצגת את האוכלוסייה באופן פרופורציונלי מאשר השיטה הדמוקרטית היוונית הסגורה והבלעדית.
לאף אחת מהמערכות הללו לא היו בחירות מיוון לרומא, לא בוותיקן, לא בפיאודליזם, ולא בחברות בחירות הפכו לאחרונה לדרך לתת לגיטימציה לנציגים מול שיטות קודמות בתולדות הציביליזציות המבוססות על מנהג מערכות המבוססות על עושר והכנסה, על תורשה של מונרכיות.
מאז הרנסנס והנאורות, הרעיון המעוות ביותר של אידיאולוגיה ודת, שוויון חסר הבחנה ופורמלי, חולל כל כך מהפכה במטריצת המחשבה והתודעה המערבית, עד שהוא הפך לרעיון הכי לא יעיל, אנטי תועלתני, לא צודק ולא הוגן של התחושה האמיתית של שוויון שהחלה את הקטגוריה השוויונית של הסחורות והקלפים הצודקים של הסחורות והקלפים. שירותים והסתיים בכ-32 סוגי קטגוריות של הרשאות הכנסה וקצובה.
אפילו שנים עשר השליחים של ישוע המשיח בתנ"ך בספר מעשי השליחים לא היו התלמידים שטופלו בצורה שונה על ידי ישוע, פטרוס נבחר להיות הסלע של הכנסייה; יוחנן המטביל היה האהוב ביותר, זה שהטביל את ישוע; יהודה היה אחראי על המשימה של מסירת ישוע כדי להגשים את נבואת המוות על הצלב, ועל כך הוא בגד במאסטר כפי שישוע ניבא בסעודה האחרונה; הקריאה השונה על שוויון מעל הכל הייתה עיוות של תורתו של ישו, של הפילוסופיה של הבודהיזם, ולאחר מכן הפרה-סוציאליסטים מרוסו ועד הגל, ובראשם החיבור של היינריק קרל מרקס, שסימן את השוויון וקבע את הקצוות של דוגמת השוויון המקסימלית כערך העליון של צדק חברתי. אפילו בלשון הרע של כל אחד לפי יכולתו ולפי כל אחד לפי הצורך שלו, זה רק החמיר את הרעיון המת של שוויון בכל מחיר כאושרה המוחלט של האנושות.
פינוי הרעיון המרכזי של שוויון מהמבנה הרגשי והתרבותי הופך למשימה בלתי אפשרית בטווח הבינוני והקצר.
כשנולד דור באמצע ימי הביניים שבו מעולם לא שמעו על שוויון חברתי, זכויות פוליטיות, זכויות אדם, זכויות פוליטיות, ניידות חברתית ופוליטיקה, הכל נשלט על ידי חוקים, לא היו בחירות של מקצוע, לא של בן הזוג המיני, לא של דיור, לא חינוך בבית ספר, הכל הוחלט מלידה; אין חרדה, אין דאגה לגבי עתיד, הכל נקבע מראש לפי לידה, לפי מעמד: מי שהיה משרת נולד משרת וימות משרת; מי שהיה אדון נולד אדון וימות אדון; מי שנולד וסאל ימות וסאל, מי שהיה אציל נולד אציל וימות אציל; עולם יציב כמו זה הסדר הזה נמשך 988 שנים.
לדמוקרטיה המודרנית אין שום קשר להיסטוריה של הפרלמנטים מאז האימפריה הרומית או לדמוקרטיה היוונית.
ספרטה הייתה בת זמננו עם אתונה; לא עקבו אחר הדמוקרטיה האתונאית, דמוקרטיה שהייתה אחת משני הניסיונות לברוח מהמודל הקודם היחיד של המדינה והממשל, שהיו תיאוקרטיות מונרכיות ומלכיות תיאוקרטיות, כל התורשנות ומבוססת על אחוזה. ללא כל הוכחה מדעית, לא גנטיים, ולא ביולוגיים, כי ארבעת ילדיו של אלברט איינשטיין היו מצליחים את הפיזיקאי הגדול והגאון הגדול. מיוצג על ידי ההצבעה העממית, הרוב בחוכמתו האימננטית. להוכיח שהרוב תמיד יודע מה הכי טוב.
אלו הם המיתוסים של הדמוקרטיה שמסכמים טלאולוגית וטאוטולוגית הכל בהצבעה העממית, ההחלטה העליונה והדיקטטורה העליונה של הרוב, גם אם המיעוט חכם יותר, עשיר יותר, מושכל יותר, הפירמידה החברתית בוחרת את הטובים ביותר ומעלת את המנצחים בכל התחומים, עם סיכוי קטן לחוסר צדק, סנצ'ו, מלונטו, סנצ'ו, פולו uf, אוסקר נימאייר, טום ג'ובים, סילביו סנטוס, ריצ'רד ניקסון, אלברט איינשטיין, סטיב ג'ובס, פוטין, זלנסקי אף אחד מהם לא השאיר צאצאים באותו סטנדרט, אבל האם אנחנו צריכים להאמין בדברים הפוכים? תורשה ודמוקרטיה המבוססת על דעת הקהל הרווחת?
מודל הדמוקרטיה האמריקאי נסתר;
1 - המלכודת האלקטורלית הראשונה מגיעה באמצעות מנגנונים המסתירים את הרצון העממי באמצעות מלכודות, שהגרוע שבהן היא ההתעלמות המוחלטת מהשליטה במי יכול להצביע וכמה פעמים אותו בוחר יכול להצביע;
2 - ואז מגיעה המלכודת השנייה שהיא הבחירות העקיפות שבהן המכללה לבחירות מתקנת ומתקנת את ההעדפה העממית שכבר מעוותת על ידי החוסר והרשלנות עם השליטה והפיקוח על מי יכול להצביע בפריימריז ובקלפי ההפכפך, ללא שליטה, ואז המכללה גונבת מהבוחר באמצעות מנדט שבשתיקה שיינתן לנציגי הבוחרים שדווקא הרוב יפסידו בסכום אפסי;
3 - המלכודת השלישית היא שבה מי שיש לו רוב מפנה את הקולות המנוגדים של שאר 49% לטובתם.
אז ההצבעה המחוזית מחדירה את הרצון העממי, זה מסתיר את המגוון המפלגתי בו בין יותר מ -200 מפלגות פוליטיות רק 2 או 3 מצליחים להקרין פוליטיקאים לאומיים, מה שבסופו של דבר מושך את כל הפלגים הפוליטיים לשתי המפלגות הגדולות, ומפריד את שתי המפלגות הגדולות והחשובות ביותר של המפלגות הפוליטיות והפרציות הקיימות ברית, לפיכך, הדמוקרטים והרפובליקנים יש בשורותיהם את כל הנטיות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות מהקצוות למרכז בתת-אגדות פנימיות הנלחמות בינם לבין עצמן, שלא היו מוגנות בקיומם בקומוניסטים, סוציאליסטים, נאציים, אתניים, המגיעים למגוון המנהלים, בין גמילה, בין היתרונות של דגלם של גננים ipartisanship של חֲזִית.
פארטו, יחד עם רוברט מיטשלס, קברו אחת ולתמיד את המיתוס של חידוש האליטות. כאשר קבוצה סוגרת את עצמה בפני חברים חדשים מחוץ לקבוצה, בין אם היא אנדוגמית או לא, בסופו של דבר היא הורגת את סיכויי ההתחדשות ומצמצמת את האלטרנטיבות ואת ההסתברויות של אנשים מוכשרים שיופיעו בתוך הקבוצה הסגורה.
אליטות סגורות נוטות להידרדר עם הזמן, ומכאן המונח מחזור האליטות באמצעות חידוש האליטות עם כניסת חברים חדשים שהוחלפו מחוץ לאליטות.
אני אשכפל בדיוק את המדינה שנחשבת בעיני קנאים פרוטסטנטים כאי הדמוקרטיה באמצע מדינות ללא דמוקרטיה, המזרח התיכון, דווקא עיוורים לא רואים גאם שעם קדום מאוד ברא אלוהים שבחר בהם כאנשיו היחידים בכל הארץ, ההוכחה הבולטת ביותר לכך שהם יצרו את אלוהים משלהם שבחר בהם במקביל בחזרה על ידי הכרת התודה ההדדית של בחירת זה את זה בורא ונברא בסימביוזה בין הביצה והתרנגולת שעליה הגיעה קודם, הבורא או היצור של היוצר.
בישראל קיימת שיטת בחירות המבוססת על ייצוג יחסי כלל ארצי, ומספר המנדטים שכל רשימת מועמדים הקימה בסדר עולה של קולות פנימיים בבחירות המקדימות הפנימיות של כל מפלגה מקבלת באופן יחסי מהבוחרים הבוחרים בכל מפלגה לכנסת, הוא יחסי למספר המצביעים שהצביעו לה. המגבלה היחידה היא תקרת ההסמכה של 1.5%. במילים אחרות, מפלגה חייבת לקבל לפחות 1.5% מהקולות כדי להיבחר. לפי שיטה זו, הבוחרים מצביעים לרשימה מפלגה סגורה, ולא לאדם ספציפי ברשימה. מאז הקמת השיטה הראשונית בחלק מהמפלגות, מפלגות אלו בוחרות בעקיפין את מועמדיהן לכנסת. חלק מהמפלגות בוחרות את מועמדיהן באמצעות מוסדות המפלגה. במפלגות חרדיות, מנהיגיהם הרוחניים ממנים את המועמדים. הבחירות לכנסת מתקיימות אחת לארבע שנים, אולם הכנסת או ראש הממשלה רשאים להחליט על קיום בחירות ובנסיבות מסוימות לכהן יותר מארבע שנים.
כפי שניתן לראות, הדמוקרטיה של כל תרבות, של כל מדינה היא כה מגוונת, עד שלא ניתן לקרוא לכל משטר ומשטר בחירות דמוקרטיה כי הדמיון היחיד ביניהם הוא קיומה של הצבעה, בין אם ישירה או עקיפה.
אם נבטל כל צורה של הצבעה במערב, הם לא יידעו אם קיימת דמוקרטיה ללא בחירות, מכיוון שדווקא כך הרפובליקה הרומית והדמוקרטיה היוונית נולדו ונוצרו ללא ההצבעה הארורה, הצבעה מטופשת, מותנית, שתופעל על ידי מפלגות פוליטיות בארה"ב, זה עולה לא פחות מעשרה מיליון דולרים שנבחרו על ידי העם שלהם. מה שמבטל את הסיכוי לקרוא לזה קול הבוחר, שכן רק מי שיש לו סנדק מממן או מי שנמצא בחסות בעלי המפלגות הפוליטיות, פטרוניהם, בעלי הדמוקרטיה, יהיו ברשימות הפתוחות או הסגורות.
יש עדיין דמוקרטיות שונות בברזיל, ארגנטינה, גרמניה, אנגליה, קנדה, רוסיה, הודו, סין, אבל לפי הקריטריונים של האחרת, חלקן נחשבות לדמוקרטיות ולפי הקריטריונים האלה של האחרות הן אינן דמוקרטיות מלאות, חלק מהמנהיגים הנבחרים נחשבים לדיקטטורים, אחרים שלא היו וגם לא עם או בלי בחירות, הכל תלוי במי שמסווג את זה כדיקטטורה או דמוקרטיה.
Nenhum comentário:
Postar um comentário