תרבות ואידיאולוגיה

תרבות ואידיאולוגיה

שני מושגים מורכבים הדורשים הבנה יותר מאשר הסבר.

למילה תרבות יש למעלה מחמישים הגדרות, ממדעי האנתרופולוגיה, ההיסטוריה והסוציולוגיה.

ישנן גם תפיסות עמוקות מאוד של תרבות בפסיכולוגיה. אנו יודעים שתרבות יוצרת משמעות סמלית (סמלים הם דימויים מנטליים ותחושות רגשיות) למעשים ולעובדות אנושיות; לכל דבר שאנו חושבים יש משמעות תרבותית.

חשבו על שפה שזה עתה יצרתם. אם אין אף אחד אחר בעולם המסוגל להבין ולדבר אותה, היא חסרת משמעות.

שפה נועדה לאנשים להחליף מידע ולתקשר במדויק. שפה שייכת לקהילה ונוצרת באופן קולקטיבי על ידי הקהילה; היא רכוש הקהילה, מורשת תרבותית.

תקשורת אינה רק באמצעות שפה; אנו יודעים זאת; תינוקות ובעלי חיים מתקשרים, צמחים מחליפים מידע.

מערכת העצבים שלנו מתקשרת בכל הגוף בין מערכות ביולוגיות. תאי לימפוציטים מסוג T מתקשרים כדי לכוון את מערכת החיסון להילחם בנגיפים, חיידקים וכל גורם הפולש לתאי הגוף.

כדי לתקשר זה עם זה, נדרשת מערכת איתות הנקראת פרוטוקול. זוהי מדריך כתוב או לא כתוב שיכול להיות חזותי או סמלי, קולי, או כתוב כאלף-בית ואוצר מילים, עם חוקי דקדוק וסמנטיקה שיקודדו על ידי השולח ויפענחו על ידי המקבל.

התרבות החלה כאשר הושגה הסכמה זו בתוך הקהילה להחליף מסרים ברמה גבוהה יותר של אבולוציה קוגניטיבית. החל מהבעת פנים, תמרור, עץ שנפל או ענף שבור, ריח, צעקה - כל המידע מאותת על תקשורת שמקורה בתרבות.

ההגדרה הראשונה שלנו לתרבות תהיה, אם כן, היכולת להעביר רגשות, רצונות, התראות, מידע והוראות. לפיכך, יצורים יכולים לתקשר ולהחליף קוד שעשוי להיות מובן היטב או לא. בעיות תקשורת יכולות להתעורר; ככל שאדם מוכן יותר לפענח תרבות, כך התקשורת הופכת קלה יותר.

שפה יכולה להיות שפה זרה או מקומית, ניב, סלנג, או "שפה" (סלנג) כמו ה"שפה" (סלנג) בה משתמשים כלכלנים, רופאים, מהנדסים, מוזיקאים, סקייטבורדיסטים ומלחים. לכל קבוצה יש דרך משלה להחליף מידע במסגרת התרבותית שלה, הנקראת תת-תרבויות ספציפיות.

פוליטיקה היא תת-תרבות עם שפה משלה, נפרדת משאר החברה, עם סמלים, מנהגים ושיטות משלה. כך הדבר עם רופאים, מהנדסים, מכונאים, צעירים, פרוטסטנטים, קתולים וסקייטבורדים - שלכולם דפוסי שפה ודרכי תקשורת משלהם בתוך עולמם.

מה שנבחן הוא האופן ואוצר המילים של "שפה" פוליטית.

אין לבלבל בין התנהגות פוליטית לבין התנהגות חברתית או ביתית יומיומית מחוץ לתחום הפוליטי.

בני אדם הם יצורים מרובי-שייכות. משמעות הדבר היא שפוליטיקאי משויך בו זמנית לקבוצות רבות ומשתמש בסוגים רבים של שפה ספציפית לכל אחת מהקבוצות הנפרדות והמובחנות. לדוגמה:

1 – גבר בוגר;

2 – גבר צעיר;

3 – גבר נשוי;

4 – גבר רווק;

5 – שחקן קלפים;

6 – נוצרי בכנסייה;

7 – אישה רווקה;

8 – אם צעירה;

9 – סבתא;

10 – אוהד כדורגל;

11 – מורה;

12 – שוטר;

13 – נהג;

אלה הן רק כמה מאלפי דוגמאות לקבוצות שאליהן אנשים שייכים, ובכל אחת מהן, עליהם להתחייב לתקשר בהתאם לחוקים ובאמצעות שפה גופנית, חזותית, כתובה ודבור כדי להתקבל ולהישאר חברים בקבוצה.

אין בית ספר ללמוד את התרבות של קבוצה, של עם. אפילו האינטונציה הנכונה של מילים והטעמה הטונית של הברות שייכים לקוד התרבותי המקומי. זרים יכולים ללמוד את השפה, אך המיקום המדויק של מילים, ביטויים והגייה טומנים בחובם ניואנסים וסודות שמקומיים יכולים לתפוס אצל זר או אדם מבחוץ.

גם תרבות פוליטית לא ניתנת ללימוד; זוהי התנהגות תרבותית עם סמלים ושפה משלה, בדיוק כפי שטירון שהתגייר לאחרונה צריך להיות מוכתר בתרבות ובליטורגיה, בשפת גוף אסתטית ובתנוחה אתית בהתאם לקהילה הדתית.

לכן לא אתאר את התרבות הפוליטית, שכן ברור שלכל מדינה יש אלמנטים ייחודיים משלה בתרבות הפוליטית שלה, שלא ניתן להעתיק, ללמד או להשתיל למדינות אחרות, ולהיפך.

אין צורה אוניברסלית של דמוקרטיה שחלה בכל מקום ובכל ציר זמן.  

Roberto da Silva Rocha, professor universitário e cientista político