ארצות הברית (או "כמעט ארצות הברית")
ארצות הברית, ארצות הברית של אמריקה, אינה שם ולא תואר; זוהי תיאור של מערכת מדינות מאוחדת או קונפדרטיבית המאוחדת כדי להיות מיוצגת על ידי שם משותף, שטרם נבחרה או יועדה להיות מדינה, ולא רק קולקטיב של מדינות המוקפות פוליטית וגיאוגרפית על ידי מובלעות ימיות ואקסטריטוריאליות.
אז: מה הרוויחו האזרחים האנונימיים ג'ון בוב ומרי קוונטי באופן מהותי מהמלחמה האחרונה שפרצה בשנות ה-90 עם הפלישה לעיראק כדי לדכא את איום הנשק להשמדה המונית שהוכן על ידי הדיקטטור סדאם חוסיין, שאיים על מוסך ביתו של האזרח מארק ברוס בפלורידה, יותר מ-25,000 מייל מבגדד?
האם האזרח לא הרוויח דבר מסיום המלחמה, שבה הוצאו 2.5 טריליון דולר, שבה מאות חיילים מתו ממנת יתר של 50 סוגים שונים של חיסונים, ושבה מערכות הבריאות הרעועות של מדינות נחשלות איימו על שלמותם של 100,000 החיילים שנחתו כדי להפיל את הממשלה שאיימה על שלום צפון אמריקה?
מלחמה זו החלה במאה ימי שכנוע של הנשיא ג'ורג' בוש הבן לקבל אישור מהקונגרס האמריקאי, ולאחר מכן להשיג את פנקסי הצ'קים מהיפנים, כדי לכסות, יחד עם תרומת נאט"ו, את עלויות ההרס וההרס של עיראק, הריגת יותר ממיליון אזרחים, ילדים, הריסת בתי חולים וכל התשתיות של הציוויליזציה העיראקית.
אז, איזו ארה"ב יצאה למלחמה בעיראק?
איזו ארה"ב יצאה מנצחת מהמלחמה בעיראק?
כמה מדינות אמריקאיות התנגדו לפלישה לעיראק משום שארה"ב אינה דמוקרטיה, אלא פדרציה של אינטרסים מגוונים, פוליקרטיה, פדרציה שבה יצרני נשק רוצים את הרווחים והחוזים הצבאיים מהפנטגון; חברות נפט רוצות סביבה יציבה, ארוכת טווח וצפויה להשקעה בעסקי הנפט הענקיים והמורכבים; אזרחים ממוצא לטיני ושרידי אנשים שחורים משועבדים מהווים כיום את רוב החיילים הלוחמים בכוחות הקרקע של ארה"ב, ואלה ימותו בחזית בחיל הרגלים עקב מחסור מוחלט באפשרויות שוק עבודה מיוחדות ביותר שדוחף אותם לשירות צבאי אופציונלי.
כל היתרונות של מלחמות מצטברים ליתרונות עבור משפחות יצרניות הנפט, היזמיות ובעלות הנדל"ן של משפחת בוש וטראמפ, ומשרדי עורכי דין גדולים כמו ניקסון, קרטר וקלינטון, אך האמריקאי הממוצע לא הרוויח דבר מהמלחמה באוקראינה, או יוגוסלביה, או לבנון, או ונצואלה, או מהמצור המסחרי והדיפלומטי על קובה וצפון קוריאה, או מהסכמי הסחר עם מאזן הסחר של יפן וגרמניה ודרום קוריאה, שבסופו של דבר תופסים שווקים ומייצאים מקומות עבודה זולים לסין ומקסיקו.
לא ארה"ב היא שקבעה את מדיניות החוץ של המדינה, וגם לא את מדיניות האומה; זו הייתה הקבוצה המנצחת בסכסוך הפנימי בין קרטלים של נציגי משפחות, אשר מכתיבים אינטרסים ונראים מבולבלים לזרים משום שמדיניות החוץ והדיפלומטיה של ארה"ב כה מהוססת וסותרת. זאת דווקא משום שהיא משקפת את מחלוקת האינטרסים של המשפחות השולטות בפרוסה מעוגת העושר האמריקאית, שממנה האוכלוסייה נהנית מעט או לא מרוויחה כלל. אין תוכנית בריאות אוניברסלית, אין תוכנית דיור בר השגה, אין ביטחון תעסוקתי, אין אוניברסיטאות חינמיות, אין ריביות מסובסדות לרכישת מוצרי צריכה בני קיימא וחצי-קיימא, אשר שקועים בתקופות שגשוג ומקיאים באלימות ובנואשות במהלך משברים. משברים אלה חושפים את שבריריותה ונטישהה של האוכלוסייה מחוץ לאזור השפע והכוח, חסרת אונים, נטושה, נטושה לעצמה במה שנקרא שוק ליברלי, ללא כל סיכוי מול התהפוכות, השינויים והסיכונים של הסביבה הלא יציבה והאנומית של האנרכיה הטבעית של החלטות לטווח קצר המתקבלות מדי יום, כמעט בכל שנייה, בעקבות הרוחות. של מזל ומקרה גרידא.
להיות אזרח אמריקאי נדרש אומץ, חוצפה, פזיזות, אנוכיות - תכונות הנלמדות בבתי הספר בארה"ב. טעות חמורה. אומץ לב הוא חסר תועלת כנגד אריה אפריקאי, או פיל בוגר במשקל ארבעה טון, או קרנף במשקל שני טון, או כריש לבן גדול במשקל חמישה טון, כי אומץ לא מציל אותך מגורל גורלי. למעשה, לאדם המתאבד יש כל כך הרבה אומץ שהוא יכול לעשות דברים שמעטים הגיבורים יכולים, כמו לזרוק את עצמם מצוק או מבניין, או ממגדל - משהו שאף גיבור לא עשה מעולם כדי להציל מישהו. לכן, אומץ אינו מעלה, כמו זו של עימות עם רוסיה כדי להצטרף לנאט"ו. אומץ רב בשם מכונת ההרס המקצועית של רוסיה הוא חסר תועלת בהכרזה על האוטונומיה שלה ובהדרת ריבונותה, כתובה בחול בחופי חצי האי קרים: כאן טמון גיבור אמיץ שהתעמת עם... נמר בעל אומץ לב בלתי מנוצח ורומנטי.
Nenhum comentário:
Postar um comentário